• ארבעה מפגשים / בהנחיית ד"ר דורית שילה וד"ר עילי ראונר / בשיתוף המכון הצרפתי בתל אביב מתי: ימי שלישי, 19:00-20:30 / תאריכים: 26 במרץ-16 באפריל 2024 / מקום: המכון הצרפתי, שד' רוטשילד 7 ת"א-יפו להזמנת מקומות הקליקו כאן מה בתכנית? מפגש ראשון: ז'ורז' פרק – חיים בצל השכחה / 26 במרץ 2024, 19:00-20:30 עם ד"ר…

    Read more →

  • העבודה שעל העטיפה: דורית נחמיאס, הַיְּחִידָה לְפִזּוּר הַפְגָּנוֹת, 2019, טכניקה מעורבת. הקליקו לרכישת הספר "אחרי הספירה" במחיר מיוחד לאתר מן הביקורת: "אחרי הספירה" ברשימת 56 הספרים הבולטים של 2020 בעיתון הארץ. "בספרה, דורית שילה מפגינה אירוניה פלרטטנית לצד עומק ומקוריות […] יש לה כריזמה, מידה בריאה של הומור ואירוניה עצמית וגם יכולת לכתוב על התרחשויות…

    Read more →

  • שקט, יורים

    אני גרה בתוך קלישאה, בחיי. בבניין שבו אני גרה השכנים האתיופים עניים, כל הילדים הקטנים שלהם מחכים בשבע בבוקר להסעות של האינטגרציה, הילדים הגדולים יותר הולכים לפנימיות ואחר-כך למג"ב. הרוסים המבוגרים שותים הרבה וצועקים על נשותיהם; הזוג הצעיר עושה תואר שני, הביא ילדה אחת וגר עם הסבתא. הערבי סוחר סמים ופעם בחודש המשטרה פושטת על הבניין, מרימה…

    Read more →

  • חמש

    יום הולדת חמש מגיע עוד יומיים. חמש שנים שחזרתי לפה. אם חושבים על חמש-עשרה השנים שחייתי בפריס, אז הנה הורידו לי שליש על התנהגות טובה. והו הו הו איך שהייתי טובה: מילה רעה לא אמרתי, כל קיטור סייגתי, אף חשבונית לא העלמתי. אני נצמדת לזיכרון המעומעם שרציתי לחזור לכאן ומעבירה איתו את רוב היום, את…

    Read more →

  • רמזורים

    קיץ רביעי מאז שהחלפתי את צרפת בישראל, שעזבתי את פריס לטובת יפו, את החורף לחובת הקיץ. ארבעה קיצים, שישה מקומות עבודה (בלי לספור חלטורות), כמה סיפורים קצרים ותרגומים, שלוש דירות, כך וכך רומנים חסרי חשיבות (בלי לספור חלטורות), עשרה קילו נוספים, אפס ילדים ואהבה אחת גדולה. שנמשכת. קיץ רביעי שמסמן את חזרתי לחיק האומה הצרפתית…

    Read more →

  • בביקור האחרון שלי בפריס הייתי עייפה ובעיקר כאבו לי הברכיים. בביקור שלפניו חטפתי דלקת ריאות שלא עזבה אותי חודשיים. בביקור שלפני כן נמלאתי עצב ודמעות שהדליקו את הסינוסיטיס הרדום במערות האף. החודש, לפי שלוש שנים, עזבתי את פריס, ארזתי את עצמי על כל שלוחותי וחזרתי לגור בארץ, ואני שואלת את עצמי: האם כל מה שנותר…

    Read more →

  • ביום השנה השני לעזיבתי את פריס רציתי לצאת להסתובב בתל אביב ולקנות וילונות לחדר השינה שלי. יותר מדי אור יש שם. בחדר שינה צריך שיהיה מספיק אור כדי למצוא את האייפון, את השלט של המזגן ואת המבט בעיניו של האיש הישן לצידי, שהולך ומצטמצם לפני שהוא נרדם. רציתי גם לקנות ברזנט כחול שיכסה את מכונת…

    Read more →

  • מתוך עיתון 77, גיליון מאי-יוני 2014 שנים רעות עוברות על שוק הספרות הישראלי ובעקבותיהן נקלע גם עולם הספרות לשנים שחורות מאוד. ההפרדה בין שני העולמות האלה אמורה להיות ברורה, אך בישראל ההבדלים הולכים ומיטשטשים. טשטוש הגבולות התחיל – כמו בכל תחום אחר שנכנע לפגעי הקפיטליזם – בכך שהציבו בראש רשתות הספרים הגדולות אנשי שיווק שהגיעו…

    Read more →